עורכת דין, סופרת, בעלת הוצאה לאור. הכירו את שירן גבאי - דמרי

לפני בערך שנתיים, במהלך חופשת לידה ולאחר עבודה כעורכת דין במחלקת ליטיגציה מסחרית של אחת מהפירמות הגדולות בארץ, החליטה שירן שהיא רוצה לצעוד בעקבות חלום ישן.

בדרך לאיפה שהיא היום, עוד יצא לה לעבוד במשרד בוטיק קטן כדי למצות את התחום עד שהבינה לפני כשנה שזהו, זה הזמן שלה.

באמצע ימי שבוע הספר העמוסים ותוך כדי שהיא עסוקה במכירות של ספר שירי הילדים המקסים שכתבה "בצלים ירוקים לרובי", תפסנו לשיחה את (עו"ד) שירן גבאי דמרי, משוררת, סופרת וגם מייסדת ובעלים גאה של 'רובין הוצאה לאור' - הוצאה המתמחה בהפקת ביוגרפיות וסיפורי חיים.

את מציגה את עצמך עוד לפעמים כעו"ד שירן גבאי דמרי?

לא באופן הזה, אבל כששואלים אותי מה אני עושה בחיים אני מציינת גם את זה, בין השאר משום שלפעמים אני עוסקת בזה.

תחום עריכת הדין עוד ממלא איזה פונקציה כיום בחייך חוץ מפרנסה לעת מצוא?

כן. זה מסב לי סוג של הנאה. כשפתאום אני צריכה להגות איזה ניסוח משפטי או לחשוב על פתרון משפטי יצירתי, זה מרגש אותי. אני עדיין נהנית להפעיל את השריר המשפטי ולאמן אותו.

איך נראית שגרת היום שלך כיום כשאת לא עוסקת בעריכת דין?

אני מבלה את היום בראיונות (של מושאי הספרים שלי) או בכתיבה, או בליווי כותבים שמעוניינים להפוך את סיפור חייהם לספר בעצמם, דרך הוצאת הספרים שלי 'רובין הוצאה לאור'. כמובן שחלק מהלו״ז מוקדש לשיווק, פגישות עם לקוחות פוטנציאליים וספקים ופיתוח עסקי.

נחזור קצת אחורה- היה לך באיזה שלב בחיים חלום להתעסק בעריכת דין?

כן, מכיתה ב' בערך. אמרתי לכולם שאני אהיה עורכת דין והלכתי עם זה לא מעט שנים, ובמקביל נרקמו חלומות אחרים על אמנות ויצירה. למשך די הרבה שנים זנחתי את החלומות האלה והלכתי לכיוון של עריכת דין שבינתיים כבר לא היה ממש חלום, אלא משהו שממלא צרכים אחרים. ועכשיו חזרתי אליהם.

בלימודי המשפטים עוד הרגשת שאת עושה משהו שאת רוצה ואוהבת?

לא הייתי בטוחה בכך, משתי סיבות: 1. היו קולות מסביב שדיברו הרבה על כך שעורכי דין זה לא מה שאנחנו חושבים, וזה לא להופיע בבתי משפט כל היום, שזה מה שמשך אותי למקצוע. 2. לא נהניתי באופן מיוחד מהלימודים. היה אולי שיעור אחד בקורס אחד שבו הרגשתי שאני מפיקה משהו פרקטי מהלימודים, וזה הלהיב אותי, אבל רוב הזמן הלימודים היו מאוד תיאורטיים.

היו כבר אז הרהורי 'משפטים ואני, יחסינו לאן?'

אני לא בטוחה שהעזתי כל כך לחשוב על זה. ידעתי שצפויה לי שנה מאתגרת מאוד מיד עם סיום הלימודים, והתכוונתי לתת בראש בשנה הזאת, ככה שנראה לי שמחשבות על היפרדות מהמקצוע היו מפריעות לכך. כן היה איזה משהו עמום כזה בראש, של - המקצוע הזה טוב בפני עצמו ולא משנה מה עושים איתו.

איך היית מתארת את העבודה שלך במשרד בו עבדת?

מאתגרת. לומדים המון מלעבוד במקום כזה ומלעבוד עם לקוחות בפרופיל מאוד גבוה. אבל אם אתה לא חותר ללהשמיע את קולך ולהעצים את עצמך, זה לא יקרה מעצמו. מאוד רציתי להתעסק בלמידה ובהתנסות כל הזמן, אבל אנרגיות הושקעו גם בדברים אחרים.

היה איזה שלב שכן הרגשת שהעבודה הזו ממלאת אותך? שחשבת אולי תמשיכי בה עד לעתיד הנראה לעין?

כשהופעתי בבית משפט זה מילא אותי. כשעבדתי מול הלקוחות באופן עצמאי זה מילא אותי. כשעבדתי עם מתמחים והיתה לי אפשרות לחנוך אותם ולהעצים אותם זה מילא אותי. אבל עם כל זה, באף שלב אני לא זוכרת שאמרתי לעצמי בוודאות - אני אשאר במקצוע הזה. היה איזה שלב, אחרי שעזבתי את המשרד שבו עבדתי, שרציתי להתנסות בסוג אחר של משרדים. עבדתי במשרד קטן, ואני זוכרת שלרגע אמרתי לעצמי - אפשר להיות עורך דין ולהנות! אבל זה עבר לי די מהר כי כבר היו לי רעיונות אחרים בראש.

וקשיים- היו תקופות של ייאוש?

בהחלט. בעיקר בתוך המקצוע, כשלמרות שאף אחד לא הכריח אותי להישאר בו, לא ראיתי איך אני יוצאת.

אז באמת בואי נדבר על זה. מתי זה מכה בך? שאת הולכת לעשות משהו אחר בחיים?

מאי 2017. אני עובדת כעורכת דין, במקביל יש קמפיין הדסטארט לספר הילדים שלי "בצלים ירוקים לרובי", ויש גם טיוטה ראשונה של רומן תקופתי שכתבתי ששוכבת במגירה ומחכה שאשכתב אותה. ואני לא מגיעה לזה. אני כבר יודעת שמה שאני הכי אוהבת לעשות בעולם זה לכתוב, ואני כבר אחרי תקופה ארוכה שבה התעסקתי בזה ופתאום אני לא נותנת לזה מקום. רעיון שעלה לי קודם לכן כל הזמן דופק לי בראש, לכתוב סיפורי חיים של אחרים. להקים עסק של כתיבה. ואני שואלת את עצמי מה חוץ מהפחד והאספקט הכלכלי מונעים ממני לעשות את זה.

"ואז אני עונה לעצמי שאם לא אנסה, אני סופית עוקרת את ההתרגשות והסיפוק מהחיים שלי. אז החלטתי לנסות."

ומה הצעד הראשון שעושים?

מתפטרים.

ומתחילים להגיד לכל מי שרוצה לשמוע, מהו העסק החדש.

ככל שיותר אנשים מודעים למה אתה עושה ומה אתה רוצה להשיג, יש יותר הזדמנויות להשיג את זה.

איפה הפחד תופס אותך בתקופה הזו, אם בכלל?

בכל מקום... זה מתחיל מזה שאין לי מושג איך עושים בפועל את מה שאני רוצה לעשות. כאילו - איך לעזאזל כותבים ספר מחיים של מישהו. אין לי ממש מושג בשיווק ומכירות, אז אני מפחדת שלא יהיה לי אפילו לקוח אחד, וכשהלקוח הראשון מגיע, אני בטוחה שזה עניין של מזל ושאין מצב שיבואו עוד. פחד מתגובות הסביבה, אנשים שמצפים לשמוע על הצלחות ושנייה, רגע, רק יצאתי לעולם. ופחד כלכלי כמובן.

איך באמת היה הצעד הראשון בעסק? מאיפה התחלת? ואיך הרגעת את הפחדים?

האמת היא שהצעד הראשון היה נפלא, כי כבר בשבוע הראשון התחלתי תהליך עם לקוחה מדהימה, שהוכיחה לי שאין דבר מספק יותר ממישהו שחולק איתך את הסיפור שלו.

"איך הרגעתי את הפחדים? פשוט המשכתי לעשות דברים שמפחידים אותי.

בכל פעם שאתה יוצר תקדים למשהו שפחדת ממנו, הפחד מתנדף קצת.

זה כמובן מאוד מתיש לפעמים, אבל שווה את זה."

מהתהליך שעברת בשנה האחרונה- יש משהו שהיית משנה?

אי אפשר לשנות דבר. הייתי אומרת שהייתי מרגיעה קצת את הפחדים שלי ואומרת לי שהכל יהיה בסדר אבל וואלה, לא באמת יכולתי לדעת את זה אז.

מה היית אומרת לשירן של 2009? לכי ללמוד משפטים או תעשי משהו אחר?

אני באמת מאמינה שהבנאדם שאני היום הוא תוצר של התהליך שעברה מי שהייתי אז. לא הייתי יודעת לפעול באומץ ומתוך נאמנות לעצמי, אם לא הייתי חוטפת כאפות בעקבות כל הפעמים שלא פעלתי כך.

יש דברים שאת יודעת שלקחת ממקצוע עריכת הדין, מעולם המשפט?

אני מנסחת לעצמי את המסמכים המשפטיים, שזה חיסכון גדול. אני גם מאוד סומכת על עצמי בהתנהלות מול כל מיני סוגי לקוחות וספקים, כי נחשפתי למגוון אנושי בעבודה הקודמת ולמדתי מזה המון.

ואני סופר פדנטית שזה מאוד חשוב במקצוע הנוכחי שלי, אבל לגמרי לקחתי את זה מעריכת הדין. לעשות כל דבר ללא פשרות, כאילו אלף עיניים יבחנו את זה.

מה היית מייעצת למישהו שנמצא בתחום אבל מרגיש שזה לא זה?

א. שיברר מה זה כן זה.

ב. שלפני שהוא יוצא החוצה, יוודא שמיצה את המקצוע לפחות לתקופה הנוכחית, כדי לא לבזבז אנרגיות על תהיות כמו "מה אם הייתי נשאר", אלא להשקיע אותן בהסבה כמו שצריך.

ג. שייצא החוצה עם תוכנית - אם יודע מה רוצה לעשות, אז עם תוכנית איך הוא עושה את זה ואם לא יודע - אז תוכנית איך הוא מברר מה רוצה לעשות.

ד. לדאוג לתומך אחד לפחות שבאמת מאמין בו ויידע לשמור עליו מפוקס.

מישהו שמסתכל עלייך מבחוץ ושואב השראה יכול להגיד לעצמו- טוב, לה היה מזל או 'היא ידעה תמיד שהיא רוצה להיות סופרת אז זה קל לצאת'.

נכון, ומי שאומר את זה לכאורה צודק, כי ידעתי מה אני רוצה. ומצד שני בוא, אם הייתי יודעת שאני רוצה להיות מהנדסת, הדברים היו קצת יותר פשוטים. זה לא שלהיות סופר זה עתיד מובטח.

מה את מאחלת לעצמך לשנה הקרובה?

אני מאחלת לעצמי להרחיב את העסק שלי בלי פחד ואני מאחלת לעצמי שהרומן שכתבתי יראה השנה אור.

אינשאללה אמן

כמה מילות סיום? משהו למי שהולך לקרוא את זה?

משהו שכל האנשים שרוצים לעשות שינוי, צריכים להפנים לדעתי - אף אחד לא הכריח אתכם וההורים שלכם לא אשמים שהקשבתם להם ובחרתם ביציבות. רוצים שינוי? רק אתם אחראים עליו. אני מאחלת לכל אחד שקורא את זה חיים מלאי סיפוק והנאה.